חומר ורוח ביוגה 

"יוגה צ'יטהווריטי נירודאה"
"היוגה היא הפסק תנודות התודעה (כיבוי הפעילות המנטלית)"
משפט זה הוא הפסוק השני, פסוק 1.2, בסוטרות היוגה של פטנג'לי - הטקסט הסמכותי ביותר במסורת של היוגה- המסביר בתמצות קיצוני את מטרת היוגה: הפסקת כל פעילות חומרית, דקה ועדינה ככל שתהיה, וזאת בכדי להגיע אל המטרה המופיעה בפסוק הבא: "אז, במצב ההפסק, הסובייקט הטהור נמצא במצבו המנותק, הטבעי והשלם" (פסוק 1.3). כלומר, הגדרת היוגה כנקודת מוצא לדיון עזיבה וניתוק מעולם החומר, והמצאות יציבה בהוויתו-הוא, היא למעשה מקומו המקורי, הטבעי והאמיתי של האדם השלם, והיא, כאמור, המטרה.
כך נפתחות סוטרות היוגה של פטנג'לי. בהמשך, מתאר פטנג'לי את השלבים בדרך למטרה, את המכשולים הניצבים בפני היוגי בכל שלב, ואת הדרכים להתגבר עליהם. על פי תוכנן של הסוטרות ניתן להגדיר את היוגה כמשנה סדורה, כמדע. מדע שעוסק בחיפוש וגילוי עצמי, מדע של תרגול רוחני, או כפי שמגדיר זאת דייוויד פראולי (Frawley) בספרו "יוגה ואירוודה": "יוגה מספקת את המפתח לכל התפתחות רוחנית...השגת ידע של טבענו האמיתי מעבר לזמן, למרחב, למוות ולסבל"
האדם נמצא אם כן בחומר ושואף בעזרת מדע היוגה להגיע אל טבעו האמיתי, הנמצא מחוץ להישג ידו בתחילת הדרך. כפי שניתן להבין, חומר ורוח והקשר ביניהם באדם ובסביבתו, הם ה"חומרים" בהם עוסקת היוגה. כדי לרדת לעומק העניין, יש לפנות למקורות היוגה. המקורות הפילוסופיים והקוסמולוגיים של היוגה- כתבי הוודות העתיקים של הודו, כשהדגש יושם על פילוסופיית הסמקאיה .

1)הוודות
ההינדואיזם היא הדת/תרבות העתיקה ביותר הידועה כיום בעולם. הוודות הן הכתבים העתיקים והקדושים היותר בדת ההינדית. הוודות נכתבו במהלך האלף השני לפני הספירה, לאחר שבמשך תקופה ארוכה הועברו מדור לדור כתורה שבעל פה. הוודות נחשבות לבסיס של כל התורה-פילוסופיה ההודית. המילה וודה, בסנסקריט, משמעותה ידע, ומקורה הוא המילה היוונית eidenai שמשמעותה- לדעת. הוודות הן למעשה אסופה של המנונים, שירים וסיפורים המוקדשים לאלים, לפולחני האלים, ולחוויות ופעילויות שונות ורבות.
המנונים ומזמורים רבים בוודות עוסקים בדרכים ובפעילויות של טרנספורמציה מעולם המציאות אל מצב תודעה אחר, רחב יותר. על פי הוודות, קיימים שני אמצעים נפוצים לשינוי מצב התודעה. האחד הוא סם שנקרא "סומה" (זהו גם אחד משמותיו הפופולריים ביותר של הירח בסנסקריט), והשני הוא פעילות יוגית של מדיטציה והתכנסות. בוודה הקדומה ביותר, הריג-וודה, ניתן למצוא המנון (המובא כאן בחלקו) המתאר את היוגים הקדומים:
"כאשר האלים נכנסים בהם
הם רוכבים על משב הרוח...
שיכורים בסיגוף המעמיק טיפסנו על הרוח
רק את גופנו יכולים לראות בני התמותה"
בתיאור קצר זה ניתן לראות את תמצות הפילוסופיה ההודית כפי שהיא מוצגת בוודות, ומאוחר יותר, בכל אסכולות החשיבה הראשיות, שנולדו מהוודות, ובעיקר בסמקאיה-יוגה. כלומר, המטרה המרכזית של הדת/ הפילוסופיה/ התרבות ההודית (ההפרדה בין המושגים קשה ולמעשה אינה הכרחית) היא שחרור מהעולם החומרי, ממצבנו הנוכחי, ומעבר אל מצב קיום אחר, טוב יותר, ולחלוטין לא מוכר לנו. מאחר והשחרור הוא למצב לא ידוע ולא מוכר, לא מכבירים במילים על מצב זה, ולכן עיקר הדיון הוא במצב הקיום הנוכחי, והדרך לשחרור ממנו- הנירוונה.

2)מתוך הוודות צמחו במהלך האלף הראשון לפני הספירה שש אסכולות חשיבה שונות (או חמש, אם מתייחסים לסמקאיה וליוגה כאל אחת).
1. ניאיה (Nyaya) סוטרה- חוברה על ידי הפילוסוף ניאיה גאוטמה ב 300 לפנה"ס. ניאיה ידועה בטיפולה בתיאורית הידע וההיגיון, שאומצה על ידי כל השיטות. הפילוסופים ה"ניאיים" טענו שני טיעונים חשובים לגבי קיומו של האל. האחד הוא הקרמה (Karma)- קשר של סיבה ותוצאה, והשני הוא הבריאה עצמה.
2. מימנסה (Mimanasa) סוטרה- נכתבה על ידי ג'אימיני (Jaimini) ?מייסד בית הספר מיממסה, בין 100 לפנה"ס ל 1 לפנה"ס. מטרתה העיקרית של שיטת מיממסה הייתה לספק צידוק פילוסופי לריטואליים הוודיים. שיטה זו תרמה להתפתחות הפילוסופיה ההודית.
3. וודנטה (Vedanta) סוטרה- חוברה על ידי בדרינריאנה (Badrinarayana) ב-500 לפנה"ס לערך. הוא ארגן את לימוד האופנישדות- כתבים קלאסיים של הגיגים רוחניים ופילוסופיים- באופן שיטתי.
4. יוגה (Yoga) סוטרה- שיטת היוגה הוקמה על ידי פטנג'לי כנראה ב 100 לפנה"ס. בקצרה, היוגה על פי פטנג'לי היא מאמץ מתודי להשגת שלמות. זו מושגת דרך שליטה באלמנטים שונים של הטבע האנושי, הן פיסיולוגיים והן פסיכולוגיים.
5. סמקאיה (Samkhya) סוטרה - חוברה על ידי קפילה (Kapila) ועוסקת בפורושה (Purusha)- הרוח ובפרקריטי (Prakriti)- החומר . הסמקאיה הייתה במקורה אטאיסטית שערערה על קיומו של אלוהים.


3)סמקאיה Samkhaya
מתוך אסכולות החשיבה השונות הסמקאיה-יוגה והוונדטה הן החשובות והמשפיעות ביותר עד היום. הסמקאיה היא אסכולה דואליסטית, הרואה את העולם כתולדה בחיבור שבין סובייקט טהור- הוא הפורושה- לבין אובייקט טהור-הוא הפרקריטי. למעשה התקשרות בין חומר ורוח. התקשרות זו בעייתית, שלא לומר בלתי אפשרית, שכן מדובר בשני אלמנטים שהם לכאורה מנוגדים ואין ביניהם שום נקודת חיבור (ובכל זאת אנו חיים עם התוצאה), ולכן יוצרת מצב, ששאה (Shah), במאמרו "סמקאיה ווודנטה" מגדיר כמצב קיומי הנגוע באשליה וחוסר יציבות. על מנת לרדת לעומקו של חיבור זה, ננסה להבין מהם הפרקריטי והפורושה, ומה פשר החיבור ביניהם.
פורושה Purusha
הפורושה הוא הסובייקט הטהור, הרוח, וככזה הוא אינו מוכר או ידוע, ולמעשה תיאורו הוא מעבר ליכולתנו. אך למרות היותו מחוץ לתפיסתנו, כל תהליך הבריאה נועד למענו . הפורושה הם למעשה רבים- בכל אדם קיים פורושה נפרד, והם יציבים ובלתי מושפעים בניגוד לטבע, לחומר המשתנה תדיר. כל חוויה שאנו חווים היא למעשה, כפי שמגדיר זאת איינגר (Iyenger) בספרו Light on the Yoga Sutra of Patanjali, חיבור לא ברור בין הרוח לבין הטבע-החומר. כלומר, פורושה הוא עקרון המודעות, ובקשר הקרוב שלו עם פרקריטי-החומר נוצרת האפשרות לחוויה. החומר הוא רק מדיום המאפשר לרוח להתגלות, כשמהחומר עצמו אין יכולת להגיע למודעות. גם מרחב הדעת-האינטלקט הוא חומר. אומנם מזוקק ועדין אך עדיין חומר, ו"קירבתו" לפורושה מאפשרת את העברת מסרי החושים וכך נוצרת החוויה וממנה הידע.
כפי שכבר הוסבר, הסמקאיה טוענת שכל השינויים והתהליכים בטבע מתחוללים למען הפורושה. הבנה נכונה של מכלול התופעות ביקום (טבע ואדם) מובילה באופן הדרגתי להכרה שהשינויים האינסופיים בטבע, כלומר תופעות אלו, לא משפיעים על פורושה כהוא זה, ויגיע הרגע בו פורושה ישתחרר מכבלי ההזדהות על הגוף והדעת (mind) ויגיע למצבו הטבעי- חופשי ויודע כל (ההאנשה של הפורושה לשם הסבר בעייתית, אך למעשה גם בדברינו על אלוהים אנו מדברים במושגים אנושיים, שכן אלו הרי הכלים שלנו) הבנת החופש וההפרדות של פורושה מפרקריטי היא הסיבה והמטרה לכל פעולה ומאמץ אנושי
היוגה היא הטכנולוגיה שהומצאה בכדי להגשים את האמיתות הגדולות של תורת הסמקאיה. והיא מסע ארוך ועיתים אף מפרך במרחב הפרקריטי. המטרה היא כאמור שחרור הפורושה מכבלי הפרקריטי, אך מאחר ומיקומה ותכונותיה אינם מופיעים על "מפת האדם" אותה אנו מחזיקים, כפי שמכנה זאת פראולי, אין טעם לחפש את הלא מוכר. תחת זאת יש לחפש ולשכלל את המוכר- הפרקריטי, מה גם שיש קשר ביניהם. כלומר, בעזרת היוגה אנו לומדים להכיר את פרקריטי לפרטיו, כדי שבבוא העת נוכל לבצע את "קפיצת הדרך" ממנו אל הבלתי ידוע.

4)פרקריטי Prakriti
פרקריטי היא החומר ביקום (ובאדם כחלק מהיקום), האובייקט הטהור. בניגוד לפורושה המורכבת מפריטים יציבים שאינם מושפעים, הפרקריטי היא אחת ובלתי יציבה.למעשה פרקריטי במצבה המקורי היא מולה-פרקריטי, החומר הטהור והמזוקק ביותר שהיה קיים בטרם בריאת העולם. מולה-פרקריטי ופרקריטי מורכבות משלוש תכונות או גונות בסנסקריט. במולה-פרקריטי היו שלושת הגונות במצב של שיווי משקל ואיזון מוחלט ביניהן. שלושת הגונות הן: סטווה, רג'אס וטמאס. רג'אס היא הכוח האקטיבי, המעורר, זה אשר גורם לשינוי וממוטט את הישן. באדם מתבטאת הרג'אס בתשוקה, חוסר מנוחה, יוזמה ואנרגיה; טמאס היא הכוח הפסיבי, המעקב, זה אשר תומך בפעילות קיימת וממשיך בה. באדם הטמאס גורמת לסטגנציה, אינרציה, חומרנות ובורות; סטווה היא הכוח המייצב, ההרמוני, אשר מביא לתודעה והבחנה (יש להבדיל תודעה ממודעות- גם כלב מגיע לתודעה שאסור ללכלך את הבית על פי תגובת בעליו). באדם מביאה הסטווה לרוחניות, תודעה, כנות, שליטה עצמית וצניעות.
כאמור, שלושת הגונות הללו היו במצב של איזון מלא לפני בריאת העולם. כתוצאה מהשפעה 'מסתורית' של פורושה הופר האיזון, ומהפרה זו נוצר היקום החומרי על אינסוף צורותיו, והטבע על אינסוף גווניו. מאז קיימת הפרקריטי, שאף היא מורכבת משלושת גונות אלו אך במצב של חוסר איזון. שלושת הגונות נמצאות תמיד בכל פן ופן של הטבע, אך הן במאבק מתמיד על דומיננטיות. כשאחת דומיננטית, מתפקדות השתיים האחרות כמשניות אך תמיד ישאפו להשיג דומיננטיות. חשוב לציין כי הפרקריטי במצבה הטהור היא בלתי נתפסת על ידי התודעה (mind) שכן התודעה אף היא חומר, ומאחר ופרקריטי טהורה היא חומר במצב מזוקק יותר ועדין יותר, לתודעה אין ליכולת להבין אותה.
למבנה היקום (שמקורו כזכור, במולה-פרקריטי) בכל הרמות ובמקביל לתהליך ההיווצרות שלו אחראים עשרים וארבעה עקרונות קוסמיים. חשוב להזכיר כי האדם והיקום "עשויים" מאותו החומר האחד, ולכן כל תהליך ומבנה נכון לגבי היקום והטבע והאדם.
עשרים וארבעה העקרונות הקוסמיים-הטאטוות - Tattvas
1. פרקריטי- כפי שכבר צוין, פרקריטי היא חומר הגלם ממנו נוצרו כל העולמות. שלושת התכונות (גונות) של פרקריטי מהוות את הבסיס לכל יתר הטאטוות (להבדיל מהמולה-פרקריטי).
2. מהט/ האינטליגנציה הקוסמית- בתוך מהט מתגלמת המוטיבציה לקיומו של הטבע, והוא בעצם פרקריטי בפעולה, הכוח המניע. מהט אינו מודעות ולכן הוא חלק מפרקריטי. בנפש האדם מהט הופך לבודהי (Buddhi) - האינטליגנציה שבעזרתה ניתן להבחין בין טוב ורע. כמו כן, בודהי הוא החלק בתודעתנו שדרכו אפשר להכיר את ה'אני האמיתי' או הפורושה. מבחינת תהליך ההיווצרות, בשלב זה מהט ופרקריטי ביחד יצרו ישות אחת, ולכן כל העקרונות קיימים גם מחוץ לאדם, בכל דבר ביקום.
3. אהמקרה/ אגו- אהמקרה הוא רצף ולא ישות. זהו התהליך שבעזרתו מתגלמים מהט ופרקריטי באינסוף תופעות הטבע. אם בשלב הקודם היוו פרקריטי ומהט ישות אחת, בשלב זה נוצרו הפרטים. תהליך זה יוצר הזדהות מוטעית עם גוף, ולא עם ישות אחת. במילים אחרות, הפרטים "שוכחים" שהם חלק מישות אחת. תחת השפעת האגו נוצרות שלוש קבוצות של חמישה: חמישה חושים, חמישה איברי פעולה וחמישה אלמנטים . האגו יוצר את התודעה (mind) והחושים על מנת לאפשר לאינדיבידואל לתפקד. בשלב זה נוצרת הבורות ביחס למהות האמיתית של הקיום- האגו משתלט על הבודהי, מרחיק אותו מחיפוש הפורושה, ומקרב אותו אל הקיום החומרי 'חיצוני'.
4. מאנאס/ התודעה החיצונית- מאנאס היא התודעה המוחצנת שמתאמת בין חמשת החושים וחמשת איברי הפעולה, וההתייחסות אליו היא כאל החוש השישי, ואיבר הפעולה השישי. הוא המתאם, נותן המשמעות, מעין לוח-בקרה. הוא העיקרון ממנו צומחים הריגושים, הדמיון והרגשות.
? חמשת הטנמנטרות (Tanmantas)/ האלמנטים בצורתם הבסיסית-
5. סאבדה (Shabda) טנמנטרה- שמיעה- אתר
6. ספרסהה (Sparsha) טנמנטרה- מגע- אויר
7. רופה (Rupa) טנמנטרה-ראיה- אש
8. רסה (Rasa) טנמנטרה- טעם- מים
9. גנדהה (Gandha) טנמנטרה- ריח- אדמה
הטנמנטרות נוצרות כאנרגיה מן הגונות בשלב בו היקום עדיין במצב מאוחד ונתפס ישירות על ידי התודעה אך לא על ידי החושים, שכן הם (החושים) תוצר גס יותר של טנמנטרות, שהן תוצר של הגונות. הטנמנטרות הן האנרגיה העדינה מאחורי האלמנטים, ומתוכן מתפתחות שלושת החמישיות הבאות.
? חמשת איברי החישה
10. אוזן- שמיעה- אתר
11. עור- מגע- אויר
12. עין- ראיה- אש
13. לשון- טעם- מים
14. אף- ריח- אדמה.
איברי החישה הם קוסמיים והופכים לאישיים בכל יציר בריאה. כל פרט הוא חלק מהשלם, הוא פן של כל היקום, ולכן שימוש עדין בהם לא מוגבל לגוף, ומגיע תיאורטית לכל מקום ביקום.
? חמשת איברי הפעולה
15. פה (הבעה)- אתר- שמיעה
16. ידיים (אחיזה)- אויר- מגע
17. רגליים (תנועה)- אש- ראיה
18. מערכת השתן והמין (פליטה)- מים- טעם
19. פי הטבעת (סילוק)- אדמה- ריח.
גם איברי הפעולה, כמו איברי החישה, הם רק ביטוי לפוטנציאל הקיים לכל מקום בטבע.
? חמשת היסודות
20. אתר
21. אויר
22. אש
23. מים
24. אדמה
היסודות מייצגים את כל רמות הדחיסות של החומר ביקום, כולל גוף האדם. המוצק ביותר מיוצג על ידי האדמה, ועד החופש המוחלט של התנועה הקיים באתר. אברי החישה ואיברי הפעולה עובדים על פי היסודות.
לאחר חקירה בעולם החומר- האדם והעולם כולו, נפנה לבדוק מה הפרקטיקה בעולם חומרי זה, שתוביל למטרה- שחרור מהשעבוד לעולם זה.

5)סוטרות היוגה של פטנג'לי
כאמור, הוודות הועברו במשך שנים מפה לאוזן. סייג' פטנג'לי (Patanjali) היה הראשון שאיגד והציג את מורשת היוגה העתיקה לדורות הבאים. סוטרות היוגה של פטנג'לי היא מחקר כה מעמיק ומקיף של הנושא, שהיא הפכה לאפוס המרכזי של נושא זה.
איינגר טוען שסוטרות-היוגה הינן המחקר העמוק והבהיר ביותר של נפש האדם. ב 196 פסוקים בלבד הוא מסביר כיצד, "על ידי תרגול יוגה, אנו יכולים לעבור טרנספורמציה, להשיג שליטה המחשבה וברגש, להתגבר על מכשולים בדרכנו להתפתחות רוחנית, ולהשיג את מטרת היוגה: קאיווליאה (Kailvalya), שחרור משעבוד לתשוקות הארציות."
נשוב כעת לשתי הסוטרות שצוטטו בתחילת המאמר, בתוספת הסוטרה הבאה אחריהן.
1.2 "היוגה היא הפסקת תנודות התודעה (כיבוי הפעילות המנטלית)"
1.3 "אז, במצב ההפסק, הסובייקט הטהור נמצא במצבו המנותק, הטבעי והשלם"
1.4 "במצבים אחרים (שאין בהם הפסק של תנודות התודעה) הסובייקט נצבע על ידי האובייקטים (שאיתם הוא בה במגע)
אם נשתמש בטרמינולוגיה של הסמקאיה בכדי להרחיב את הסוטרות הנ"ל, אפשר לומר כי בקיומנו היומיומי הבודהי (האינטליגנציה האינדיבידואלית) מופנה כלפי חוץ, ומושפע ללא הפסק מהפעילות חסרת המנוח שבחומר, וכתוצאה מבורותו הוא מזדהה עם העולם החומרי. תפקיד היוגה הוא להפנות את איברי החישה, איברי הפעולה והמנאס לשליטה של הבודהי, אך בלי שהם ישפיעו עליו (יצבעו אותו בצבעי האובייקטים). בדרך זו, יתאפשר לבודהי לפנות פנימה ו"לפגוש" את פורושה. בסוטרה 4.25 הוא מוסיף: "עבור מי שרואה את ההבדל (בין פורושה ופרקריטי) חדל המאמץ להשיג את הווית העצמי" כלומר, כשיבין האדם שה'אני האמיתי' אינו חלק מפרקריטי, תשיג היוגה את מטרתה- הארה ושלמות.
התלמיד המתחיל מבין באופן אינטואיטיבי את דרך היוגה. המציאות ה'חומרית' היומיומית קשה וכואבת והוא רוצה לשנות אותה (אם לא כן לא היה פונה ליוגה מלכתחילה). אינטואיטיבית הוא מקבל את טענת פטנג'לי על הסובייקט הטהור המנותק והשלם. דרך היוגה אינה קלה, והתלמיד צריך להכיר ולדבוק בשתי אבני היסוד של דרך זו: אביאסה- תרגול וווירגיה- ויתור או פרישה. הסבר מצוין ללא ספק ניתן לקבל מהסמכות הגדולה ביותר בזמננו, בספר Light on the Yoga Sutras of Patanjali, שנכתב על ידי ב.ק.ס. איינגר.
"חופש, כלומר חוויה ישירה של סמאדהי (אחדות מוחלטת) אפשר להשיג רק על ידי דרך שיטתית ופרישה מתשוקות החושים, ואותן אפשר להשיג על ידי דבקות בעמודי התווך של היוגה- אביאסה וויראגיה.
אביאסה (תרגול) היא אומנות הלמידה את מה שחשוב ללמוד וזאת על ידי טיפוח פעולה שיטתית. הדבר מצריך מאמץ ארוך, שקט, ונלהב.
וויראגיה (ניתוק או פרישה) היא אומנות ההימנעות ממה שחשוב להימנע. לשתיהן דרושה גישה חיובית וכנה.
תרגול הינו כוח יצירתי של טרנספורמציה או התקדמות ביוגה, אך באם הוא מתבצע כשלעצמו, הוא יוצר אנרגיה בלתי מרוסנת, אשר נזרקת החוצה אל העולם החומרי כמו על ידי כוח צנטרפוגלי. ויתור-פרישה (renunciation) פועלת לביטול פרצי האנרגיה, מגינה על מתרגל היוגה מהקשרות עם אובייקטים חושניים, ומכוונת בחזרה את האנרגיה הצנטרפוגלית לעבר המהות הפנימית"
נדמה לי כי אין צורך להסביר את דבריו אלו של איינגר, שכן ההסבר מתומצת, ברור, ואף ציורי במידה המאפשרת הבנה אמיתי של הכוונה.
במרכז משנתו של פטנג'לי עומדת דרך שמונת האיברים של היוגה (אשטנגה-יוגה), כלומר הוא מתייחס ליוגה כאל גוף. על היוגי להתחיל את דרכו בשני האיברים הראשונים של היוגה, וכאשר הוא 'ספוג' ויציב בהם הוא מוסיף איבר ועוד איבר, מבלי להשאיר מאחור את האיברים הקודמים, אלא ממשיך לדבוק בהם ולגדול בהם, מאחר והאיברים שזורים זה בזה ויש ביניהם קשרי גומלין הדוקים. השלב הסופי, המטרה, היא הסמהדי.
שמונת האיברים הם :
1 יאמה- חוקי התנהגות חברתיים.
2 ניאמה- חוקיי התנהגות אישיים.
3 אסאנה- תנוחות פיזיות.
4 פראניאמה- שליטה באנרגיית החיים (על ידי תרגול נשימתי)
5 פראטיהרה- שליטה בחושים.
6 דהראנה- שליטה בתודעה.
7 דהיאנה- מדיטציה.
8 סמאדהי- הטמעות.
מהם איברי היוגה?
הימות- חוקי התנהלות חברתית: אי אלימות (אהימסה), אי אמירת שקר (סטייה), אי-גניבה (אסטיה), פרישות מינית (ברהמצ'ריה), אי-רכושנות (אפריגראה).
מעניין לראות כי פטנג'לי לא מתייחס אל הימות כאל שלב בלבד בדרך, אלא מציין גמול על כל אחת מהן: "כאשר היוגי ספוג באי-רצון לאלימות (אהימסה), פוסקת בסביבתו כל אלימות" (סוטרה 2.35) "כאשר היוגי ספוג באמת, ישנו איחוד של הפעולה ופרי הפעולה" (2.36) "כאשר היוגי מעוגן בהוויה של אי-גניבה, מופיעות סביבו כל אבני החן" (2.37) "כאשר היוגי מעוגן במצב של פרישות, הוא משיג עוצמה" ((2.38) "היוגי השרוי בהוויה של אי-רכושנות, מסוגל לחוות מחדש את ניסיונו בלידות קודמות" (2.39) .
'תוצאות ביניים' מתקבלות גם בכל אחד מהאיברים הבאים, וכך ככל שהיוגי מתקדם בדרכו המוצהרת אל עבר הניתוק המוחלט מעולם החומר, משתפר ללא היכר קיומו העכשווי. מצד אחד זהו גמול על מאמציו, אך מצד שני, מזהיר איינגאר במאמר ב-Yoga Rahasya, זהו גם מכשול אפשרי. זהו פיתוי לעצור בנקודה מסוימת זו של המסע וליהנות מפרות עמלו עד כה. באם יעשה זאת, יטעה היוגי טעות גדולה. לא רק שלא יגיע אל מחוז חפצו, מאחר ואיברי היוגה תלויים אחד בשני, עצירה בדרך ואי הגעה אל האיברים הבאים תביא בהכרח לנסיגה ואיבוד ההישגים שכבר נצברו.
הניאמות- חוקי ההתנהגות האישית: שביעות רצון והסתפקות (סנטושה), שמירה על ניקיון הגוף (שאוצ'ה), לימוד העצמי (סודהיהיה), משמעת עצמית (טפס), והתמסרות לאל (אישווארה).
תרגול ושמירה על הניאמות מביא גם הוא, כמו תרגול הימות, לתוצאות מרשימות. לדוגמא: "מן ההסתפקות היוגית (סנטושה) מושג אושר עליון" (2.42)
האסאנות- התנוחות היוגיות: האסאנות הן למעשה הפן המפורסם ביותר של היוגה בעולם המערבי. עמידת ראש, עמידת כתפיים או ישיבת לוטוס הן תמונות ידועות בעולמנו, והן 'מציצות' ממודעות פרסומת למוצרים שונים, או כהזמנה למכוני בריאות למיניהם. האסאנות הן הרבה יותר מתנוחות פיזיות גרידא. אמנם פטנג'לי מקדיש להן שלוש סוטרות בלבד:
"האסאנה נוחה ויציבה" (2.46)
"התנוחה היוגית מושלמת עם הרפיית המאמץ והתמזגות עם האין סוף" (2.47)
"עם השגת השלמות הזו אין היוגי נשלט עוד על ידי הניגודים" (2.48)
טקסט היוגה החשוב "שיבה סמהיטה" מדבר על 8,400,000 אסאנות (!), כמספר צורות החיים על פני כדור הארץ. המסורת של היוגה רואה באסאנות נדבך חשוב, וממנה אף צמחה מסורת משנה בעולם היוגה שמתייחסת רק לאסאנות ולפראניאמה, והיא האטה-יוגה.
ב.ק.ס. איינגאר רואה את שיטתו כאשטנגה-יוגה ולא כהאטה-יוגה, ומבלי להוריד מערך שאר איברי היוגה הוא רואה באסאנות את לב ליבה של היוגה. ציטוט מעניין לכך ניתן למצוא בספרו של גרינשפון יוחנן, 'דממה וחירות ביוגה הקלאסית':
"לדבריו (של איינגאר-א.ג.), כל המושגים שבהם משתמש פטנג'לי- כמו אהימסא, סאטייה, אסטייה ואחרים (הימות והניאמות-א.ג.)- מעוגנות בפרקטיקה של התנוחה היוגית, הנראית בעינינו כתנוחה פיזית בלבד. ואולם, אומר איינגר, אין זה כך כלל ועיקר. הבנה מעמיקה של התנוחה היוגית (הפיסית לכאורה) חושפת בפנינו את הפרקטיקה היוגית במשמעותה הרחבה ביותר. מושגים מנטליים או מופשטים לכאורה, מובנים מתוך העיסוק וההתבוננות בתנוחות הגוף היוגיות"
כלומר בתנוחה הפיסית, שלכאורה מתמקדת בגוף בלבד, מגולמים כל איברי היוגה האחרים. כמו למשל חוקי ההתנהגות החברתית- אי-אלימות, אי-אמירת שקר, אי-גניבה.
"מה אומר איינגר על מושגים כמו 'אי-רצון לפגיעה', 'אמת', או 'אי-גניבה'? אם אדם יודע לבצע תנוחה יוגית כמו שצריך, אם הוא שקוע בתנוחה ומבצע אותה בשלמות- אזי הוא נמצא ב'מצב דיאלוגי'. במהלך הביצוע של האסאנה עשויים להתגלות מתחים בין הצדדים הימני והשמאלי של הגוף. כאשר אדם מבצע תנוחה יוגית בצורה בלתי מושלמת, לעיתים קרובות קיים כיבוש מסוים של צד אחד על ידי הצד השני. צד אחד של הגוף כמו נכנע... על פי איינגר זהו אכן מצב של אלימות... כאשר אדם מגיע לשלמות ולהרמוניה בביצוע האסאנה- מתקיים מצב של אהימסה... באופן מקביל מפרש איינגר מושגים אחרים כמו 'אי-גניבה' (סאטייה). מי שמבצע תנוחות יוגיות מרגיש איזו תשוקה לזיוף, מנסה לפעמים לגנוב, חש רצון להעמיד פנים כאילו הצליח, כאילו השלים את משימתו" .
כלומר, מתרגל היוגה מתמודד אם חוקי ההתנהגות החברתית בעת תרגול היוגה ממש כשם שהוא מתמודד אתם בחיי היומיום שלו. מניסיוני האישי טענה זו נכונה מאוד. בתנוחות רבות קיים מתח רב בין שני צדי הגוף, ונדמה כאילו הקפדה על צד אחד תגרע מהקפדה על הצד השני. לעיתים נדמה כאילו התנוחה היא קונפליקט בין שני צדי הגוף. גם ההסבר על ה'גניבה' מוכר לי מניסיוני האישי. למרות שהיוגה אינה ספורט הישגי קיים רצון "להצליח", למראית עין, לעיתים על חשבון הדיוק. כדי להתכופף עמוק יותר לעבר רגל ישרה, קיים פיתוי 'לוותר' ביישור הברך על מנת לקרב את הגוף אליה, כך שלמראית עין ביצוע התנוחה מרשים יותר.
ציטוט נוסף של איינגר מכוון את האסאנות אל עבר המטרה הסופית של היוגה: "המתרגל יכול להתקדם (באסאנה-א.ג.) לעבר פעולות ותחושות עדינות, ולפיתוח יתר רגישות באינטליגנציה ובמודעות המתקרבת אל העצמי. ואז כוח החיות נע קרוב יותר אל העור מן העצמי, ואל העצמי מהעור, ואור חדש של דיסקרימינציה מחבר בין הפורושה בהתפתחותו (evolution) והפרקריטי בהתכנסותה (involution). ואז הרמוניה, שיווי משקל ורגישות מתפשטים. המבצע (doer), הגוף והאסאנה נהפכים לאחד. שלושה באחד" .
אין ספק שפסקה זו מורכבת וקשה להבנה (כרבים מהמשפטים המרכיבים את הפילוסופיה ההודית, שנדמה כי יש בהם סתירה פנימית), אך אנסה לפשט אותו. כשהמתרגל מבצע את האסאנה בצורה מדויקת, הוא מתפנה להבחין ולהרגיש את הדקויות שבאסאנה. אז, אנרגיה של חיות מתפשטת בגוף ואיתה ההבחנה בין הפורושה והפרקריטי. ההבחנה ביניהן גורמת לפורושה לזהות את עצמו, כלומר להפסיק את הזדהותו עם הפרקריטי, ולפרקריטי להתכנס ולהתקרב למצב הטהור ביותר שלה (מולה-פרקריטי), ובכך היא גם מתקרבת לפורושה. עצם ההתקרבות של פרקריטי למצב הטהור ביותר שלה, באמצעות האסאנה, מקרבת אותה לפורושה כדי להבחין ביניהן. זהו מעין 'משחק כפול'- קרבה לשם הבחנה. ברגע שנוצר קשר ביניהן, מתאפשרת ההפרדה ביניהן.
"לאחר השגת השלמות בביצוע התנוחות היוגיות, פונה היוגי אל תרגול הנשימה, שהוא הפסק השאיפה והנשיפה" (2.49)
פראנאיאמה: פראנה היא אנרגית החיים הנמצאת בתוכנו ומסביב לנו.רגולציה, שליטה והרחבת הנשימה, בעזרת הנשימה היוגית, מאפשרת לנו לשלוט ולהרחיב את אנרגית החיים. בשאיפה אנרגיה קוסמית מתחברת עם האנרגיה האינדיבידואלית, ובנשיפה מתחברת האנרגיה האינדיבידואלית עם האנרגיה הקוסמית. הנשימה נמצאת ביחס הדוק עם המודעות, ועל ידי פראנאיאמה-תרגול הנשימה היוגית- חלה התקרבות בין פרקריטי ופורושה.
כפי שהאסאנה היא שלב הכרחי עבור הפראנאיאמה, כך הפראנאיאמה היא שלב הכרחי עבור השלבים הבאים אחריה, או כפי שכותב פטנג'לי: "אז ישנה מוכנות של הנפש למדיטציה לסוגיה" (2.53).
פראטיארה: בשלב זה שולט היוגי בחושיו ומפנה אותם פנימה, הרחק מהאובייקטים ואל עבר עצמו. למעשה היכולת להפנות את החושים פנימה במקום לעולם החיצוני היא המאפשרת את השליטה בהם ויכולת זו מתפתחת בזכות תרגול האיברים הקודמים ובמיוחד פראנאיאמה.
דהראנה ודהיאנה: ההתייחסות לשלושת האיברים האחרונים היא כאל מקשה אחת תחת השם סאמיאמה- אינטגרציה. בשלב זה דרכו של היוגי היא פנימית ומנותקת מן העולם החיצון. אך דווקא אז זוכה היוגי (ולא במקרה) בכוחות מדהימים (סידהיס) כמו קריאת מחשבות, הבנת חיות, כוח פיזי עצום, ידיעת מועד המוות ועוד. כמובן שהפיתוי להשתמש בכוחות אלו, תחת המשך ההתנתקות, הוא עצום.
דהראנה היא שליטה על התודעה והרחבת יכולת הריכוז. דהיאנה היא מדיטציה המעניקה את היכולת לראות את הדברים כפי שהם באמת, מבלי לאפשר להפרעות חיצונית לחדור פנימה.
סמאדהי: "סמאדהי היא יוגה ויוגה היא סמאדהי" אומר הפרשן הגדול ביותר של היוגה, ויאסה . הפירוש המילולי של המילה יוגה מסנסקריט הוא איחוד, חיבור, ואכן בסמאדהי נעלם הגבול שבין היוגי המודט ובין האובייקט, ונוצרת אחדות בין אובייקט וסובייקט בתפישה טהורה, וממנה נובעת הבנה מושלמת של המציאות האמיתית.
אך גם חיבור נפלא זה אינו המטרה, אלא להפך, החיבור נועד רק בכדי להבין את האמת והיא ההבחנה שבין פורושה ופרקריטי: "אז הנפש נוטה אל ההפרדה (בין פורושה ופרקריטי) לקראת הבדידות הגואלת" (4.26)
מעניין לראות שגם בשלב זה בו משתחררת הרוח מכבלי החומר, מחייב פטנג'לי גם את חזרת הפרקריטי למצבה הבסיסי: "אז משלימות הגונות את התהליך של ההשתנות הבלתי פוסקת ואת משימתן" (4.32). כלומר, גם בשלב שבו התאחדו חומר ורוח על מנת לשחרר את הרוח מכבלי החומר, לכאורה גמר החומר את תפקידו, החומר עצמו מגיע למצבו המאוזן ביותר, ללא קשר לרוח. "כאשר ישנה התכנסות של הגונות- שאין להן עוד כל מטרה אנושית- למצב פוטנציאלי, זוהי הבדידות הגואלת. במצב זה כוח התודעה שרוי במצבו הטבעי" (4.34 סוטרה אחרונה)
כל עוד לא נעשה תהליך התכנסות וחזרה לשיווי משקל מלא ויסודי בפרקריטי, מאוים הניתוק של הסובייקט הטהור, הפורושה. מנוחה מלאה של הפרקריטי הכרחית לניתוק מלא טבעי ושלם. גם בניתוק, קיימת לכאורה תלות- חוסר איזון בחומר מהווה איום על הניתוק.

סיכום
הפילוסופיה ההודית, מהמקור שלה-הוודות, דרך הפרשנויות השונות ועד סוטרת היוגה, עוסקת רבות בהגדרת החומר והרוח (למרות שאת הרוח אי-אפשר להגדיר), במטרתם ובקשרי הגומלין ביניהם. אפיוני החומר והרוח שונים לחלוטין- החומר-פרקריטי- הוא אחד, משתנה תדיר ובלתי יציב בגלל הגונות (תכונות) הנאבקות על דומיננטיות. ניתן אולי להבין הנחה זו אם נשווה את החומר לאטום, שכן כל דבר בעולם מורכב בסופו של דבר ממנו. כלומר, דווקא מבחינה חומרית האדם הוא אחד עם העולם, למרות שהחלוקה לפרטים "השכיחה" זאת ממנו. ואילו הרוח-פורושה- היא פרטים רבים- בכל אדם יש פורושה- יציבים ובלתי משתנים. הקשרים בין הפרקריטי והפורושה סבוכים ומורכבים ולעיתים דואליים. תהליך הבריאה (ובכלל זה גם האדם) שנוצר מהפרקריטי, נוצר בסופו של דבר למען הפורושה, כל תהליך בטבע מתחולל למען שחרורה של הפורושה, כשבשחרורה למעשה ברור שהיא לא מושפעת מתהליכים אלו. החיבור בין השניים יצר את העולם, אך הוא זה שיוצר מצב קיומי של אשליה וחוסר יציבות.
לפני שחרורה הפורושה למעשה מזדהה עם האובייקטים החיצוניים, משמע עם הפרקריטי, לכן שחרורה הוא למעשה ההבנה שהיא נפרדת. כפי שנאמר קודם, הפורושה היא יציבה ובלתי משתנה, ולכן נדמה שיש כאן סתירה. חשוב לציין שהחשיבה ההודית שונה בתכלית מהחשיבה המערבית הדיכוטומית, ולכן ניסיון להסבר מסוג זה הוא לא רלוונטי, אך בכל זאת ניתן לבאר מעט את הסתירה, כביכול. למעשה הכוונה פה היא לתפיסה של האדם (או החומר) את הפורושה, ובכך אנו למדים על עוד פן ביחסים בין חומר ורוח. אותו שחרור של הפורושה, ניתוק מהפרקריטי מתאפשר למעשה על ידי חיבור בין השניים במצבם הטהור ביותר, כלומר חיבור לשם ניתוק.
אם זאת, החומר אינו כלי זניח המושלך לאחר שימוש. לפרקריטי מוקדש עיקר הדיון, וגם לאחר הניתוק יש לו את היכולת "לחבל" בניתוק. היוגה (על כל איבריה, ולא רק התנוחות), שמטרתה היא אותו ניתוק, עושה זאת תוך "טיפול" עמוק ויסודי בפרקריטי, שהוא למעשה הכלי היחידי שעומד לרשותנו, על סוגיו ודרגות העידון השונות שלו. ולאחר שמושגת המטרה- הפורושה חופשי וכל יכול בזכות ההבנה העמוקה שהקיום החומרי הוא אשליה והפורושה הוא יציב ומשוחרר- אך ללא איזון של הפרקריטי (שלמעשה מחזיר אותה למצבה הטהור ביותר- מולה-פרקריטי) ניתוק זה נמצא בסכנה. על מנת לשמר את ניתוקו של פורושה מפרקריטי יש לשמור על שיווי משקל מלא של הפרקריטי. שוב אנו עדים לדואליות שבין השניים, למתח התמידי שבין ניתוק לשעבוד ביניהם.
ביבליוגרפיה

1. גרינשפון יוחנן, דממה וחירות ביוגה הקלאסית, ספריית "האוניברסיטה המשודרת", משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 2002
2. Frawley David, Yoga and Ayruveda, Motilal Banarsidoss Publishers, 1999
3. Iyenger B K S, Light on the Yoga Sutras of Patanjali, Harper Collins Publishers Indian, 1993
4. B K S Iyenger, Yoga Rahasya Vol. A, Rumamani Iyenger Memorial Yoga Institute, Pune, 1998
5. Shah C.S, Samkhaya and Vedanta, International Forum for Neovendantis. A67html
6. Divine Digest- The Complete Guide to All Religions- Hinduism Scripture (Internet)
7. The Official Site of Iyenger Yoga. www.bksiyenger.com